שגיא קליין
עורך ראשי

העם דורש צדק סלולרי: ההתחייבות האמיתית בשוק הסלולר
גל המחאות החברתיות שפקד את המדינה בשבועות האחרונים, מעיד על הבעיות הרבות במדינה. אבל גם בשוק הסלולר נותרו לא מעט בעיות: והפעם, ההתחייבות האמיתית בשוק הסלולר שמשרד התקשורת פשוט לא רואה

2:48 | 7.8.2011 , שגיא קליין

קולות המחאה החברתיים ששוטפים את המדינה, מציפים לא מעט בעיות במדינה ובחברה הישראלית. אך בשוק הסלולר יש גם לא מעט בעיות עמוקות שטרם נפתרו, למרות המאמצים הרבים של השר. אם משרד התקשורת חושב שהצדק עם צרכני הסלולר כבר נעשה ועיקר עבודתו הסתיימה, טעות בידו. מכיוון שההוצאה על תקשורת מהווה חלק משמעותי מסך ההוצאות של משק בישראל, משה כחלון, שר הרווחה והתקשורת, יכול לעזור לאזרחי ישראל לחסוך עשרות ומאות שקלים בחודש באופן מיידי באמצעות המשך קידום הרפורמות בשוק הסלולר. עונת המבצעים בשוק הסלולר, שהחלה בפברואר האחרון בעקבות הגבלת קנסות היציאה, הוכיחה זאת והובילה לחסכון אמיתי של מאות שקלים עבור משפחות רבות. וזו רק ההתחלה. נקווה שכחלון לא ישכח שהוא גם שר תקשורת ולא רק רווחה.

מעת לעת, נתמקד בטור זה בסוגיה אחרת בשוק, שמצריכה את טיפולו של הרגולטור. הפעם, נתמקד באחת הנקודות שמרכזות את עיקר הכוח של חברות הסלולר. משרד התקשורת מנסה להגביל או לבטל את קנסות היציאה, לקצר את תקופת ההתחייבות ולהסיר חסמי מעבר. בפועל, אין משמעות רבה להתחייבות המשפטית שצרכני הסלולר חותמים עליה. זה מעולם לא באמת איים עליהם. הם מאז ומעולם חששו מהתשלומים הגבוהים על המכשיר. מאז ועד היום, הצרכנים מתחייבים לחברות הסלולר לתקופה של 36 חודשים, במונחים כספיים ופסיכולוגיים שכובלים את הלקוח לחברה ומונעים ממנו לנוע בחופשיות בין הספקים השונים. הם עושים "עסקה ל-3 שנים" והם כלל לא מרימים את הראש כדי לחפש הצעות טובות יותר אצל המתחרים, עד שהם לא מסיימים לשלם על המכשיר במשך 3 שנים.

התחייבות משפטית והתחייבות כספית

במשרד התקשורת אולי חושבים שקיצור ההתחייבות המשפטית ל- 18 חודשים באמת שינה הרבה, אך הפרקטיקה בשטח מוכיחה כי הצרכנים מתקבעים למשך 36 חודשים עם ספק הסלולר שלהם. אומנם הצרכנים יכולים לעזוב אחרי 18 חודשים ("החסם המשפטי-חוזי"), אך עד שהם לא משלימים 36 חודשים של "עבדות סלולרית" הם לא באמת יכולים לעזוב ולהשתחרר מהקשר שלהם עם חברת הסלולר ("החסם הכספי-פסיכולוגי"). חברות הסלולר למעשה מחייבות את הצרכנים להישאר ולא לעבור למשך 36 חודשים, אם הם רוצים לקבל את הזיכוי הכספי שהובטח להם על המכשיר. מבחינתם, עזיבה משמעותה נזק כספי.

זה בדיוק ההבדל העצום בין התקנות התיאורטיות שמשרד התקשורת קובע לבין הפרקטיקות והנורמות שחברות הסלולר מכתיבות בשטח (באמצעות "התחכמויות"), שמשפיעות על דפוסי ההתנהגות האמיתיים של צרכנים. נכון שאפשר להמשיך לשלם על המכשיר בתשלומים ולקבל זיכוי על המכשיר בחברת הסלולר החדשה (באמצעות "ניתוק זיקה"), אך מעטים עושים זאת או ידועים בכלל שזה אפשרי. המשרד צריך לבדוק לא רק מה הצרכן "יכול" לעשות בתיאוריה אלא מה באמת קורה בשטח. ובמציאות שלנו הצרכנים ממשיכים לשלם על המכשיר 36 חודשים ולא בוחרים להחליף חברת סלולר, בין השאר מטעמי נוחות וחוסר מודעות.

משרד התקשורת צריך לקצר את משך העסקאות בשוק הסלולר, כדי לעודד ניידות גבוהה יותר של מנויים בין החברות. זה אומר שהמשרד צריך לחייב את החברות להגביל את כל ההתקשרות של הלקוח (לרבות תשלומים על מכשיר או החזרים כספיים) לתקופה מקסימלית של 24 חודשים. כך למעשה חברת הסלולר תפרוס את התשלומים על המכשיר ל-24 חודשים ותוכל לתת החזרים כספיים או הטבות לתקופה של עד 24 חודשים (אלא אם הלקוח חידש את ההתקשרות לתקופה נוספת). למה 24 חודשים? כי אנחנו בכל זאת לא רוצים להקשות על אנשים לרכוש מכשירים סלולריים. 24 תשלומים זו כמות סבירה של תשלומים, שנהוגה גם בחו"ל וגם בתחומי קנייה אחרים.

מגבילים את העסקאות לשנתיים בלבד

מי שחושש שבעקבות השינוי, בחברות הסלולר לא יוכלו או יירצו להעניק סבסוד על מכשירים, יכול להירגע. הסבסוד חשוב מאוד לחברות מכיוון שהוא הכלי המהותי ביותר לגיוס ושימור לקוחות, כלי שהן ממש לא רוצות לוותר עליו. אם חברות הסלולר בחו"ל יכולות לסבסד מכשירים גם במסגרת תקופת התקשרות של 24 חודשים, אז גם בישראל זה אפשרי. בסוף היום, השינוי הזה יעורר את הלקוחות לחפש ספק סלולר חדש בתוך 24 חודשים במקום 36 חודשים ויניע את התחרות בשוק.

יש לציין כי חלק נכבד ממשתמשי הסלולר בישראל נוהג לשדרג את המכשיר כל שנה וחצי (לעיתים, אפילו כל שנה), כך שבכלל אין היגיון בפרישת תשלומים כה ארוכה, שנועדה בעיקר "להדביק" את הלקוח לחברת הסלולר. את ההוכחה הטובה ביותר ניתן למצוא אצל צרכנים שרכשו את המכשיר שלהם שלא באמצעות חברות הסלולר. רבים מהם טוענים כי הם חשים "חופשיים" יותר (לעבור מחברה לחברה) ושיש להם כוח מיקוח גדול הרבה יותר מול החברות. הם פשוט מרימים טלפון לחברה המתחרה, רוכשים כרטיס SIM ומתחילים לדבר. הרי משרד התקשורת כבר אפשר לצרכני הסלולר בישראל להתנייד בתוך 4 שעות ופתח את המכשירים לכל הרשתות (על ידי איסור נעילת SIM) -  אז למה לא כל הצרכנים מרגישים חופשיים?



כתבות נוספות

רשמית: טים קוק נחת בישראל; נפגש עם הנשיא ריבלין
שגיא קליין | 18:51 | 25.2.2015

תערוכת הסלולר העולמית - סיקור מיוחד בפוקט הישר מברצלונה
שגיא קליין | 17:07 | 23.2.2015